<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת בהר</h1>
<h2>דף ל:</h2>
כתיב (תהלים מ"א ב') אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ד' ד' ישמריהו ויחייהו ואושר בארץ. אשרי משכיל אל דל, זה הממליך יצר טוב על יצר הרע שמטעהו, וזהו אל דל זהו יצר הרע, וזהו וישמריהו מיצר הרע. דבר אחר משכיל אל דל, זה ביקור חולים, זהו ויחייהו שנוטל אחד מס' שבחוליו ובלבד שיהא אוהבו כגופו. דבר אחר זה המבריח עצמו מן המלכיות, פי' שלא יהא חצרן ואם יעשה כן ישכיל עצמו ולא יהיה דל, וכן אמרו רבותינו [אבות פ"א מ"י] אל תתודע לרשות. דבר אחר זה הנותן פרוטה לעני, דל הוא לשון [חולין קכ"ז ע"א] בשר המדולדל, וזהו משכיל שתהא מסתכל היאך לזכות בו, כלומר שתאמר שאני נותן לך ואין אתה צריך לפרוע לי שלא יצטער שאין לו במה לפרוע. וגם בזכות שאתה נותן צדקה לעני והשבת נפשו וגרמת לו לנוח כשיאכל, הקב"ה ישיב נפשך כשנגזר עליך מיתה שנאמר (משלי י' ב') וצדקה תציל ממות. זהו שאמר הכתוב (משלי י"א י"ז) גומל נפשו איש חסד, אדם העושה צדקה וחסד לעני הוא גומל נפשו. הילל הוה אזיל מסח א"ל לאן אזיל מר א"ל למיגמל חסדים, משל למלך שיש לו אקונין מי שמגהיצן ומכבסן לא קיהיב שכר, וכתיב (בראשית ט' ו') כי בצלם אלהי"ם עשה את האדם ק"ו מי (שמחזיר) [שמחייהו את] עני ומשיב נפשו וקל וחומר מאברהם לפי שגמל חסד למי שלא היו צריכין נפרע לו ולזרעו, מי שצריך לו לא כל שכן.
<h2>דף מז:</h2>
וכי תמכרו ממכר וגו' [ויקרא כ"ה]. בתורת כהנים [בהר פרשתא ג'] לימדך תורה כשתהא מוכר לא תהא מוכר אלא לעמיתך וכשתהא קונה לא תקנה אלא מעמיתך. אין לי אלא קרקעות שהכתוב דבר בהן, מטלטלין מניין תלמוד לומר ממכר. ומנין שאין אונאה לקרקעות שנ' מיד עמיתך אל תונו, ומניין שאין אונאה בעבדים שנ' והתנחלתם אותם לבניכם וגו' אחוזה מן אחוזה אין לה אונאה כך עבדים, ומניין שאין אונאה להקדשות שנאמר את אחיו ולא הקדש. ומניין שאין אונאה לשטרות תלמוד לומר ממכר מי שגופו מכור וגופו לקח יצאו שטרות שאין גופו לקח ומכר אלא הראיה שכתוב בהן לפיכך המוכר שטרותיו לבשם יש להן אונאה. וקצת קשה למה לי קרא למעוטי שטרות, וכי עדיף מהשורף שטרותיו של [חבירו] דפטור [ב"ק צ"ח ע"א] למאן דאמר דלא דאין דינא דגרמי, ואפילו דדאין בירושלמי גופי' דאינן אלא קנסא בעלמא, ולא דמי לדבר הגורם לממון כממון דמי, דהני מילי דבר שעיקרו ממון אבל דבר שאין עיקרו ממון קנס הוא. דבירושלמי פרק שבועות העדות [ה"ו] גרסינן המקרע שטרותיו של חבירו שלא מדעתו חד אמר חייב משום קנס וחד אמר פטור דאינו אלא כסותם פי חבירו. ויש לומר דאיצטריך למעוטי אם נתאנה לוקח.
<h2>דף מט:</h2>
אל תונו [ויקרא כ"ה]. זו אונאת ממון ולא תונו זו אונאת דברים. [בתו"כ] [בהר פרשתא ג'] ובגמרא כמה אונאה ד' כסף א' מכ"ד שתות למקח, ועד אימת מותר לחזור עד שיראה לתגר או לקרובו. אל תונו איש. אין לי אלא איש אשה מניין תלמוד לומר את אחיו מכל מקום. (ר' יוחנן אמר) [אין לי אלא תגר לתגר] תגר להדיוט והדיוט לתגר והדיוט להדיוט מניין תלמוד לומר את אחיו מכל מקום, ר' (יוחנן) [יהודה אומר] תגר להדיוט יש לו אונאה, הדיוט לתגר אין לו אונאה.
<h2>דף נא.</h2>
אל תונו [ויקרא כ"ה]. זו אונאת ממון ולא תונו זו אונאת דברים. [בתו"כ] [בהר פרשתא ג'] ובגמרא כמה אונאה ד' כסף א' מכ"ד שתות למקח, ועד אימת מותר לחזור עד שיראה לתגר או לקרובו. אל תונו איש. אין לי אלא איש אשה מניין תלמוד לומר את אחיו מכל מקום. (ר' יוחנן אמר) [אין לי אלא תגר לתגר] תגר להדיוט והדיוט לתגר והדיוט להדיוט מניין תלמוד לומר את אחיו מכל מקום, ר' (יוחנן) [יהודה אומר] תגר להדיוט יש לו אונאה, הדיוט לתגר אין לו אונאה.
<h2>דף נו:</h2>
וכי תמכרו ממכר וגו' [ויקרא כ"ה]. בתורת כהנים [בהר פרשתא ג'] לימדך תורה כשתהא מוכר לא תהא מוכר אלא לעמיתך וכשתהא קונה לא תקנה אלא מעמיתך. אין לי אלא קרקעות שהכתוב דבר בהן, מטלטלין מניין תלמוד לומר ממכר. ומנין שאין אונאה לקרקעות שנ' מיד עמיתך אל תונו, ומניין שאין אונאה בעבדים שנ' והתנחלתם אותם לבניכם וגו' אחוזה מן אחוזה אין לה אונאה כך עבדים, ומניין שאין אונאה להקדשות שנאמר את אחיו ולא הקדש. ומניין שאין אונאה לשטרות תלמוד לומר ממכר מי שגופו מכור וגופו לקח יצאו שטרות שאין גופו לקח ומכר אלא הראיה שכתוב בהן לפיכך המוכר שטרותיו לבשם יש להן אונאה. וקצת קשה למה לי קרא למעוטי שטרות, וכי עדיף מהשורף שטרותיו של [חבירו] דפטור [ב"ק צ"ח ע"א] למאן דאמר דלא דאין דינא דגרמי, ואפילו דדאין בירושלמי גופי' דאינן אלא קנסא בעלמא, ולא דמי לדבר הגורם לממון כממון דמי, דהני מילי דבר שעיקרו ממון אבל דבר שאין עיקרו ממון קנס הוא. דבירושלמי פרק שבועות העדות [ה"ו] גרסינן המקרע שטרותיו של חבירו שלא מדעתו חד אמר חייב משום קנס וחד אמר פטור דאינו אלא כסותם פי חבירו. ויש לומר דאיצטריך למעוטי אם נתאנה לוקח.
<h2>דף נח:</h2>
(דבר אחר) לא תונו [ויקרא כ"ה]. אזהרה לאונאת דברים. שלא להקניט העשיר את העני (ו)השואל ממנו ולירא מהקב"ה. כיצד אם עני שואל ממנו לא יאמר לו לית את לעי וגניס, פי' למה אין אתה טורח ואוכל. חמי שקיך כמי כרעך חמי קופדין. פי' ראה כמה שוקים וכרעים שלך גסים ובעל בשר, קופיד לשון בשר, כלומר אתה יכול לטרוח במלאכה ולהשתכר ולא תצטרך לפרוטה שלי. ועליו אומר הכתוב (קהלת ה' י"ג) ואבד העושר ההוא בענין רע. פי' בשביל מענה רע שמשיב לעני, זהו שאמר הכתוב (ויקרא כ"ו מ"ג) יען וביען, יען לשון מענה, וביען אותיות ובעני. כדאמר (ויק"ר ל"ד ח') גדול חסד שעני עושה לעשיר מן החסד שעשיר עושה עם עני, שנאמר (רות ב' י"ט) שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז, אשר עשה עמי לא כתיב [אלא אשר עשיתי עמו]. זהו שאמר הכתוב (משלי כ"ב ב') עשיר ורש נפגשו עושה שניהם ד', שאם לא נתן לעני הקב"ה מחליף הגלגל שנאמר (דברים ט"ו י') בגלל קרי ביה בגלגל.
אל תונו [ויקרא כ"ה]. זו אונאת ממון ולא תונו זו אונאת דברים. [בתו"כ] [בהר פרשתא ג'] ובגמרא כמה אונאה ד' כסף א' מכ"ד שתות למקח, ועד אימת מותר לחזור עד שיראה לתגר או לקרובו. אל תונו איש. אין לי אלא איש אשה מניין תלמוד לומר את אחיו מכל מקום. (ר' יוחנן אמר) [אין לי אלא תגר לתגר] תגר להדיוט והדיוט לתגר והדיוט להדיוט מניין תלמוד לומר את אחיו מכל מקום, ר' (יוחנן) [יהודה אומר] תגר להדיוט יש לו אונאה, הדיוט לתגר אין לו אונאה.
<h2>דף עא:</h2>
[את כספך לא תתן לו בנשך] [ויקרא כ"ה]. וכן פסק אותן בני אדם שגובין מן הגוי (ר)בית או סוס או כל [דבר] על (הגוי ב)הלואה הידועה לו שאותו הפסד בא על ישראל עובר על לא תגזול, וכופין אותו שלא לעשות משום עשה דואהבת לרעך כמוך שהוא כלל גדול בתורה, כל שכן אם לוקח ריבית מן הגוי ויודע שהפסד ריבית זה בא על ישראל. וכן פסק דמעות של גוים מותר להלותן לרבית לישראל. ובגמרא משמע כגון שאין אחריות הגוי על המלוה. והא דתני מותר להלוות מעות של גוי לריבית לישראל, הני מילי כשהעמידו אצל הגוי. וכן תניא בהדיא בפרק איזהו נשך ישראל שלוה מעות מן הגוי מותר להלותו לישראל ובלבד שיעמידו אצלו. וכן גוי שלוה מעות מישראל מותר ובלבד שלא יעמידו אצלו. אך פסק אם העמידו אצלו או שהגוי מסר משכונו של ישראל לישראל אחר אסור להלוותו כיון שההפסד הוא על משכונו של ישראל. וכן מורה ראש עמי פסק הלכה דלא קרינן יד הגוי באמצע היכא שהגוי מוסר משכונו של ישראל לישראל ואסור להלוות עליו, שהגוי לא קנה המשכון במסירה דאם כן אחריותו עליו. ומההיא דשרינן כספו של גוי, וכן פסק דמותר להלוות בריבית לישראל משומד, ואף על גב דאמרינן [סנהדרין מ"ד ע"א] אף על פי שחטא ישראל הוא מ"מ [אחיך לא מיקרי. ואע"פ שהחכמים גזרו מ"מ] לא עדיף מגר תושב דאמרינן גבי גר תושב לוין ומלוין מהן [בריבית] כדי חייו. ובזמן הזה פסק רבינו תם הכל כדי חייו כי מי יודע אם רוח המושל יעלה עליו ויצטרך לבריות.
<h2>דף עג:</h2>
ובאחיכם וגו' [ויקרא כ"ה]. מוסב למעלה, יכול עבד כנעני נוהג כשורה עובד בו ורודה בו בפרך תלמוד לומר ובאחיכם וגו' אם נוהג הוא כאחיכם כבני ישראל לא תרדה בו בפרך דלישראל כבר אמור. איש באחיו. אין לי אלא איש באיש איש באשה אשה באיש אשה באשה מניין תלמוד לומר ובאחיכם מכל מקום. בו בפרך. בו אי אתה רודה בפרך אבל אתה רודה בפרך בבן חורין.
